<h1>הרוקח סימן שנ"ט</h1>
<h2>דף לז.</h2>
בפרק (ב') [א'] דחלה הסופגנין והדובשנין פטורין מן החלה ומייתי לה בפרק כל שעה. ירושלמי ר' יוסי אמר ר' יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא לחם מן הארץ ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ומשמע אם נותן קמח במחבת פטור. וסופגנין שנעשו בחמה פטורין ואם נעשו באור חייבין וכל שבלילתו רכה פטורין ואם בלילתו עבה חייבין זהו תחילתו עיסה אבל באילפס בלא משקה הוי כעין תנור וחייב. עיסת השותפין חייב, אבל נשים שנתנו קמח לנחתום לעשות עיסה לכל אחת בפני עצמה והוא עירב שלא מדעתן פטורין, ואם מדעתן ויש ביניהם כשיעור חייבין. הפריש חלתו קמח לפטור העיסה כשנתגלגלה אינו פוטר. אבל קמח שגבלו לעשות עיסה אם גבלו ויש בו כשיעור חייבת ומייתי לה בקידושין (מ"ו ע"ב). חמשת רביעים קמח חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן קליפות החיצונות כמו טחונה, חמשת רביעים חייבין ניטל מורסן מתוכה שניפה התבואה בנפה והבדילו וחזר לתוך הקמח ובין הכל ה' רבעים פטורה כי מורסן שפירש קשה ואינו ראוי לאכילה. חלה אחת מכ"ד בפרק חלון (דף פ"א). במקום שאין כהן קטן חלות שלנו צריכות לישרף. בשילהי תמורה (דף ל"ד) סתם לן גבי תרומה וחמץ בפסח כרבי יהודה וכן קיימא לן. והעיק' שצריכה שתי חלות בכל מקום, ויש שאומר שתי חלות בחוצה לארץ הסמוכה לארץ ישראל כדמוכח במסכת ידים (פ"ד מ"ג) דמצרים ועמון ומואב גזרו עליהם מפני שהיו סמוכין לארץ ישראל אבל מקומות הרחוקים לא תיקנו, ולפי שכל אדם הלש עיסתו דומה חלה קצת לחובת הגוף והצריכוה בכל המקומות. ומה שר' יוסי (חלה פ"ד מ"ח) מתיר בלא טבילה לבעל קרי חלה שנייה ואסורה לזבין ולזבות מפני שטומאתה טומאה חמורה לטמאה משכב ומושב.
חלת חוצה לארץ ניתנה לכל כהן שירצה אף לעם הארץ, אבל חלת הארץ בפרק הזרוע והלחיים (חולין ק"ל ע"ב) כתיב לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת יי. וכתיב משמרת תרומותי וחלת חוצה לארץ ניתנת אף לטמאים, והא דאמרי' בזבחים בפרק טבול יום (דף צ"ח) אין חולקין קדשים לטמא, לפי שאינו ראוי לאכול כלל באותו יום אבל חלה ותרומה מצי למיכל לאחר טבילה. בפרק (ב') [א'] דחלה ובפסחים בפרק כל שעה (דף ל"ז) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה וקיימא לן כרבי יוחנן הללו שעשאום בחמה אבל מעשה אילפס חייבין תחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה אבל עיסה ואחר כך סופגנין או סופגנין וסופה עיסת חייבת, הלכה כר' יוחנן דברייתא דסופגנין כוותיה. וכן יוצאין במצה הינא וכן כל דבר שנאפה בתנור ובאילפס שהרתיח והדביק חייב בחלה ולברך עליו אבל קלשונש בורא מיני מזונות. והעיקר בפרק א' דחלה כל דבר שתחילתו עיסה חייב בחלה ואפילו בק' אלפסין. נראה כשלשין עיסה גדולה ועשויה לחלק ולתבשיל ולא לאפות פטורה מן החלה. ירושלמי כל שהאור עובר תחתיו הוי לחם פי' שנאפה בהיסק אור. בפרק כל שעה (דף ל"ז) הרתיח והדביק מבפנים או הרתיח ולבסוף הדביק לחם הוא לחלה ולהמוציא ולברכת המזון ולעירוב. הילכך לישתן רכה כסופגנין ואפאן חייב אם לא עשאן בחמה או כל מקום שתחילתו עיסה בכל עניין שנאפה קרוי לחם וחייב בחלה. אפאן באילפס או בדפוס ברזל אפי' הדביק והרתיח מבחוץ חייב. ביבמות בפרק החולץ (דף מ') תחילתו סופגנין אפויה בתנור הוי לחם ובפרק כל שעה דלא אפייה בתנור כל מקום שלישתן עבה חייב בחלה. לחם ונתנו ברותחין ונימוח לא הוי לחם כדאמר בברכות בפרק כיצד מברכין ובפ' אלו מנחות נקמצות. בפ' א' דחלה עיסה העשויה לאכילת אדם חייבת בחלה. אבל עיסת כלבים שאין הרועים אוכלין הימנה פטורין. כהנים מוזהרים להפריש חלה משלהם כדתניא בסיפרי פ' ויקח קרח. חלות שלנו לחם גמור הוא סופגנין ודובשנין שבלילתן רכה דלא אפאן תחילתן בתנור אלא באילפס יקרוש תחילה ההוא ממעט, אבל תחלתו עבה אפי' בק' אלפסין חייב בחל' דראוי לאפות בתנור קרוי לחם. חלת האור שנתערבה בעיסה מותר לזרים בדיעבד. אבל לכתחילה לישראל אסורה לערב ששאם כן ביטל' תורת נתינה אבל כהן מבטל' ברוב, כדאמר בבכורות בפרק עד כמה רבה אמר מבטל' ברוב ומותרת לבעל קרי חלת חוצה לארץ אם נתערבה אבל לא בעינה כדמשמע בפ' עד כמה. ובנדה בריש בנו' כותים אבל מבטל' ברוב לאכול בימי טומאה אבל לזרים אסור בביטול. ותניא בשם ר' ישמעאל תרומת נכרי אינה מדמעת. בפ' במה מדליקין (דף ל"ב) בעון חלה שאין נוטלין אין הברכה במכונס. ואין הנותנין מתברכין שנא' ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. בפרשת אשה כי תזריע בויקרא רבה נסמכ' פרש' חלה לע"ז כל המקיים מצות חלה ביטל ע"ז. חלת האור לחמם בה ישראל אינו אסור דבירושלמי בפ' בת' דכתובות לגבי נודר מן הככר בעי התם אם יכול לחמם בו ומסיק דמותר.
<h2>דף מח:</h2>
הסל מצרף לחלה. בפ' ב' דחלה ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותנו בסל הסל מצרפן לחלה פי' אם לא לש כשיעור חלה כי אם חצי עומר ועוד עיסה פחות מעומר כשיתנו בסל חייב ליקח חלה כן משמע בפסחים בפרק אלו עוברין (דף מ"ח) דהלכה כרבי אליעזר גבי הנהו נשי דנהיגי למילש קפיזא קפיזא. ואם אפה כשיעור עומר אין ליתנם בסל לפטור זה את זה וכן משמע בפרק ב' דחלה ובסוטה בפרק כשם מדרבי אליעזר מצריך חוט בצק ליתן בין ב' עיסות אלא בסל לא מצטרף כשנלושה כשיעור, זהו אם לוקח חלה קטנה ונותנה לכהן קטן או לכהן גדול שטבל אבל אם לקח חלה קטנה מכל עומר ואחר כך נותנו לסל ולוקח חלה גדולה ונתנה לכהן גדול שלא תשתכח תורת חלה מותר. ובפסח יכול לאפות עיסתו ויקח חלה קטנה ונותנה לכהן קטן, ואם אין שם כהן יאכל ואחר כך יפריש כדאמרי' בפרק א' דביצה (דף ט') ובפרק עד כמה בבכורות (דף כ"ז), ואפי' פרוסה יתן מן הלחם שאכל ואע"ג דאמרי' במנחות בפרק התודה (דף ע"ז) אחד שלא יפרוס מיהו לגבי חלה מותר כדמשמע בעירובין בפרק חלון (דף פ"א). ומאחר דקיימא לן בפרק אלו עוברין (מ"ח ע"ב) כרבי אליעזר דאית ליה (שם מ"ו ע"ב) הואיל, אפילו אין שם כהן קטן יכול לאפות העיסה הואיל ואי מקלע ליה כהן קטן הוה חזי ליה השתא נמי מותר.
